פסיכודרמה - הגר רטנר, משק 19,  מושב בני עטרות 60991
 טלפון: 052-3604836,  hagar@hagar-psychodrama.com
© 2016 כל הזכויות שמורות להגר רטנר |  עיצוב ובניית אתר: סטודיו תלתן
פסיכודרמה - הגר רטנר
 טלפון: 052-3604836
 hagar@hagar-psychodrama.com

לידה שקטה

אובדן הריון

אם אחד המשפטים האלו מוכרים לך - מקומך איתנו.

כל מי שאי פעם הייתה בהריון ונאלצה לעבור הפלה או "לידה שקטה", יודעת כי מדובר באובדן גדול, אבל ממש. אובדן הריון.

רק מי שעברה את זה על בשרה מבינה, שלמרות שהתינוק הזה עדיין לא נולד, היא איבדה ילד, שהיה יכול להיות שלה. ילד, שהיו סביבו חלומות, תסריטים, שמות אפשריים, בן של, אח של, שהתחיל לחיות ואולי גם אפילו לזוז לך בבטן. כבר הרגשת אותו, כבר אהבת אותו וחישבת מתי יוולד.

ולא משנה כמה שבועות הוא חי בתוכך - הוא תמיד יהיה ויישאר שלך.

כשיישאלו אותך "כמה ילדים יש לך?", את תעני, תחשבי עליו בראש ולא תמני אותו בקול רם.

כשתראי ילדים, שהיו אמורים להיות עכשיו בגילו, אילו היה נולד, הבטן שלך תתהפך והעיניים יתחילו לדמוע ללא שליטה.

כשתשמעי ברדיו שיר שיזכיר לך את היום הנורא בו התבשרת ואת כל התקופה שאחרי, כל הגוף שלך יחזור אתך לתחושה ולאווירה.

איך הסביבה מגיבה לאובדן שלך?

את לא תשכחי את כל המשפטים של מי שמסביבך ובאמת דאג לך ורצה בטובתך אמר לך:

"זה מאחורייך", "היה ונגמר", "תהיי בהריון חדש", "את עכשיו תהיי ממש פוריה", "מה שצריך לקרות - קורה", "מזל שהוא לא נולד", "כנראה שלא היה צריך להיוולד", "מזל שיש לך עוד ילדים בבית ואם לא אז יהיו".

אותם משפטים, שנאמרו על-ידי אנשים אהובים, שרצו בשלומך ודאגו לך, אבל את לא רצית לשמוע מה שיש להם להגיד וחשבת שהם מדברים שטויות ולא מבינים, אפילו לא טיפה, ממה שעובר עלייך.

אז הנהנת, או חייכת, או הגבת משהו, רק כדי שיפסיקו כבר להגיד.

כי איך אפשר בכלל לנסות ולהסביר למישהו איך מתמודדים עם כזה מוות?

בלי הלוויה, בלי שבעה, בלי פרידה, בלי לראות את פרי הבטן שלך שכל כך אהבת ורצית.

שלפני שנייה היה בתוכך ועכשיו הוא כבר לא.

איך הגוף מגיב להפלה?

הגוף שלך מרגיש ונראה אחרי לידה, אבל בלי ילד.

הדמעות לא מפסיקות לרדת, את פצועה ומדממת, אפילו כבר יכולה להניק, אבל אין את מי.

אין תינוק קטן בעריסה לידך, שמנחם ומצדיק את הכאבים הפיזיים, ששווה את כל מה שאת עוברת.

נשארו רק צילומי האולטראסאונד המושלמים, בהם רואים פרופיל מתוק ואיברים קטנים וחמודים, שהפרופסור אמר שהעובר בריא והכל תקין.

ואת מדמיינת לעצמך איפה הוא עכשיו, האם הרגיש, למה זה קרה?

ואיך שנייה לפני הכל היה בסדר, אפילו הרופא הכי טוב בארץ הבטיח לך שהכל מצוין, אז איך התינוק שלך מת?

ההתמודדות היא קשה, קשה מנשוא.

אבל - יש חיים אחרי.

הלידות השקטות שלי

אני הגר, אמא לארבעה ילדים מקסימים, שלוש בנות ובן.

עברתי שישה הריונות, שניים הסתיימו בשבוע 20. שניהם היו הריונות עם בנים. בבדיקה שגרתית לא נראה דופק.

כל הבדיקות שלפני היו תקינות לחלוטין, לא היה רמז להריון לא תקין וההלם היה עצום.

בדיעבד ואחרי הרבה בדיקות, מתישות ומלחיצות, התגלתה בגופי בעיית קרישיות יתר, שככל הנראה, גרמה למות העוברים.

בהריונות שלאחר מכן טופלתי בזריקות של מדללי דם. זריקות לא נעימות, אך הזרקתי לעצמי באהבה ובידיעה שבזכותן אלד תינוק בריא.

למזלי הגדול, כי גם כאן צריך מזל, התברכתי ברופאים מדהימים, פרופ' יגל וד"ר רונית גלעד, שליוו אותי מרגע הגילוי הנורא ועד ההפלה עצמה, הבדיקות שאחרי והילדים הבריאים שנולדו לאחר מכן. הליווי של שניהם היה רפואי, אנושי, נפשי וכל מה שרק אפשר לבקש ברגעים קשים ומרגשים אלו.

הם הצטערו, הזילו דמעה, התרגשו וטיפלו בי במסירות אין קץ.

לאחר יותר מ-10 שנים אחרי ההפלה הראשונה ויותר מ-7 שנים אחרי ההפלה השנייה, הזיכרונות עולים וצפים. כמובן שהזמן מרפא ובטח הילדים שנולדו אחרי, אבל בלב, הרגעים האלו חקוקים.

פוסט טראומה לכל דבר ועניין.

כשאני עוברת ליד אותו בית חולים, שומעת שיר שהתנגן אז ברדיו, רואה פרסומת לתחליף חלב אם בטלוויזיה אני עדיין מתמלאת בצער ודמעות, הכל מזכיר ו"זורק" אותי אחורה בזמן.

הגוף שלי מזהה, נזכר ומגיב.

אפשרתי לעצמי להתאבל, לבכות ולכעוס. מה שהכי עזר לי הייתה החזרה לשגרה: לעבודה, לילדים, לסידורי היומיום הרגילים והכי מהכל - לדבר על מה שעובר עליי. בעיקר עם מי שחווה את זה בעבר.

קבוצות תמיכה ללידות שקטות

מאז, באופן טבעי, כל מי שעוברת אובדן הריון, "מופנית" אליי על-ידי חברות ומכרים. אני משתפת, משתתפת, מעודדת, מזדהה ובעיקר מקשיבה.

התקופה הכי קשה היא הימים הראשונים שאחרי ההפלה. את נראית ומרגישה בהריון, אבל את לא.

מעבר להתמודדות הקשה שלך עם המצב החדש, את צריכה להיות חזקה בשביל הילדים ולהתמודד עם תגובות האנשים שפחות קרובים ומודעים. אנשים שאלו אותי אם ילדתי, איך הייתה הלידה, איפה התינוק?

עבורי - זה היה הכי קשה.

כששאלו אותי אז מה הכי הייתי רוצה ומה הכי יעזור לי דמיינתי מעבר לאי בודד. רציתי להיות מנותקת מהסביבה ומהצורך להסביר ולהעמיד פנים שהכל בסדר, גם כשהכל היה מאוד לא בסדר.

אבל לא עברתי לאי בודד.

העבודה שלי כמטפלת והצורך להיות חזקה ויציבה למען אחרים מאוד עזרו לי לחזור לשגרה.

הרבה שנים היה לי חלום: להקים קבוצת טיפול לנשים שעברו את מה שאני עברתי, נשים שעברו הפלה, לידה שקטה - לחבר ולשלב את הידע והניסיון שצברתי ב-16 השנים שאני מטפלת בפסיכודרמה וחיכיתי שיבשילו התנאים: שאני אהיה מספיק חזקה אחרי האובדן הריון, שאמצא את המקום המתאים והמדויק להיפגש עם שאר הנשים.

הקבוצה מתחילה להתגבש.

אני יכולה לעזור לך

אם הגעת עד כאן - את כנראה חלק מזה, כנראה שעברת "לידה שקטה", כנראה שאת מרגישה צורך לדבר, לשתף, לחלוק ולבכות ביחד.

תתקשרי אליי או צרי קשר ונעזור אחת לשניה ולעוד שכמותנו לעבור את זה יחד, במסגרת קבוצת טיפול.

אל תחכי - תתקשרי, הגר 052-3604836

לוגו הגר רטנר